יום ד', ד’ בכסלו תשע”ח
דבר המנהל פרוייקטים מיוחדים רישום לתשע"ט מרחבים כיתתיים חדר מורים יצירת קשר English
 
 
קהילתנו מציעה בזאת תוכנית חלופית ומקיפה לשיפור המערכת. יתרה מזאת, הצעתנו ניתנת ליישום הדרגתי, מחייבת גיוס כל העם למהלך, ולכן, יש בה יכולת ליצור לכידות חברתית מחודשת מסביב ליעדים משותפים (קרי – חינוך ילדינו).

"ה צ ע ת ר ע ו ת" הצעה "מגשרת" לקידום מערכת החינוך בישראל אזרחי מדינת ישראל כואבים, כועסים, מאוכזבים... רפורמות הוצעו ונפלו, מערכת החינוך קורסת ועולם המבוגרים אינו נותן מענה ראוי לילדי ישראל. ובכל זאת, תוך מאבק ותסכול, המבוגרים הצליחו להעלות את החינוך על סדר היום הלאומי בתקופה האחרונה. יש סכנה שהממשלה וארגון המורים יגיעו להסכם שייתן רק מענה חלקי למערכת המדממת. לפיכך, דווקא עכשיו ראינו לנכון להשמיע קול מהשטח. קהילתנו מציעה בזאת תוכנית חלופית ומקיפה לשיפור המערכת. יתרה מזאת, הצעתנו ניתנת ליישום הדרגתי, מחייבת גיוס כל העם למהלך, ולכן, יש בה יכולת ליצור לכידות חברתית מחודשת מסביב ליעדים משותפים (קרי – חינוך ילדינו). אנו מפיצים מסמך זה בתקווה ובאמונה שיש ב"הצעת רעות" ראייה מציאותית לגבי הקיים ומתן תקווה לעתיד טוב יותר. קהילת רעות* * תוכנית זו מתפרסמת בקרב כלל ציבור בית-ספר "רעות" טרם הפצתו לכל גורם. דיון על המלצות אלה מתקיים כיום בקהילה. יחד עם זאת, אין המחבר מחכה להסכמה ולהצבעה על ההמלצות, בעיקר מכיוון שהזמן דוחק והמשבר עמוק. המסמך משקף את הניסיון המצטבר ואת הלך הרוח הכללי בבי"ס "רעות". האחריות לניסוח ולתוכן הם של מנהל בית-הספר – ד"ר אריה גיגר ולא של אף חבר אחר בקהילה. 1. "הצעת רעות" מבוססת על שילוב של הצעות שונות לקידום מערכת החינוך בארץ כגון "הצעד הקובע" (הסתדרות המורים), "עוז ותמורה" (ארגון המורים), התוכנית הלאומית לחינוך (ועדת דברת) וכן יוזמות לרפורמה מארצות נוספות (כגון אנגליה וארה"ב). 2. "הצעת רעות" מהווה סדרת המלצות כמקשה אחת אך מניחה שהיישום יהיה מדורג. 3. יישום "הצעת רעות" מחייבת תהליך של הסכמה והשתתפות לאומית. היציאה לדרך מתבססת על "משאל-עם לקידום הילד במערכת החינוך הישראלית". משאל העם יכלול פניה להסכמה לאומית לעקרונות ביצוע תוכנית זו ,וכן אישור למלווה מיוחד (אם כך יוחלט) לצורך יישום התוכנית. 4. "הצעת רעות" חייבת לצאת לדרך תוך הסכמה רחבה הכוללת את הממשלה, משרד החינוך, ארגוני המורים, ציבור המנהלים, והעם (הורים + תלמידים) באמצעות המשאל. 5. כיסוי הוצאות "הצעת רעות" תכלולנה מעורבות הממשלה, הרשויות האזוריות, העם והקהילה היהודית בתפוצות (באמצעות הפדרציות והקרנות). 6. "הצעת רעות" מחייבת הקמת מועצה לאומית לחינוך (כפי שמוצע בדו"ח דברת). 7. "הצעת רעות" מדגישה את תהליך העצמת ביה"ס, על כל מרכיביו (תלמידים, הורים, מורים ומנהלים), כמשתנה החשוב ביותר לקידום המערכת. 8. "הצעת רעות" מכירה היטב את ההכרח לטפל בתשתיות ברוב בתיה"ס. "הצעת רעות" מחייבת הכנת תוכנית מחוזית המבוססת על דירוג בתיה"ס על-פי מצבם וקביעת לו"ז מחוזי לשיפור התשתיות. 9. לגבי אורך יום הלימודים, "הצעת רעות" ממליצה על שילוב בין הרפורמות בנושא זה, דהיינו שבי"ס היסודי יפעל 6 ימים בשבוע והתיכון (ז'-י"ב) 5 ימים בשבוע ולבחון מחדש את הנושא בשנים הקרובות . 10. "הצעת רעות" מקבלת את העיקרון המופיע בכל הרפורמות המוצעות לגבי הרחבת שעות העבודה של המורה תוך העלאה משמעותית בשכר. "הצעת רעות" מחייבת תוספת שכר של 45% מהקיים כיום (בממוצע). סולם השכר של המורים (עם תעודת הוראה ותואר ראשון) יתחיל מכ-7,000 ₪ ברוטו לחודש. סולם השכר יושפע וייבנה על בסיס ותק בהוראה (בדומה למוצע בדו"ח דברת) ויכלול תוספות קבועות לגמול (כפי שמוצע בעוז ותמורה). 11. "הצעת רעות" מניחה שמשרד החינוך עם גורמי אקדמיה, ציבור מורים ומנהלים, יפתחו תוכנית לאומית מוסכמת להשתלמויות ולצמיחת כח-ההוראה. 12. "הצעת רעות" ממליצה על הרכב שבוע עבודה למורים כדלקמן: 24-22 שעות הוראה בפועל, 5-4 ש"ש עבודה פרטנית (חונכות וסיוע לימודי), 5-4 ש"ש תפקידים ו/או עבודה קבוצתית, 4 ש"ש הכנת שיעורים + בדיקת שיעורי בית וכיו"ב. סה"כ שבוע עבודה של 36 ש"ש. באישור ועד המנהל של ביה"ס, ניתן לגלות גמישות בבניית המשרה של המורה. 13. "הצעת רעות" מאמצת ומדגישה את המודל ההומניסטי-ערכי (בהעדפה על מודל כלכלי-הישגי) כליבה של המעשה החינוכי בבית-הספר. אימוץ עקרונות הומניסטיות של טיפוח קשר אישי, פיתוח קהילה לומדת וערכית חזקה מהווים ערך בפני עצמו, ובד בבד, יהוו מנוף לצמיחת ביה"ס על כל היבטיו. דגש עקבי בכיוון זה יוכל להבטיח גם הישגים לימודיים. 14. "הצעת רעות" מחייבת מעבר, עד כמה שניתן- מהיר, לתהליכי הערכה ומדידה בתוך בתי-הספר ולביטול מבחני הבגרות ומדידות חיצוניות הדומות לו. ההצעה כן מחייבת הערכה ופיקוח אך תוך שיתוף מלא של ביה"ס. "הצעת רעות" מצפה שהמערכת האקדמית (כגון מל"ג) תתבסס על תעודת סיום בי"ס עם ציונים וממוצע, יחד עם מדדים נוספים שייקבעו (פסיכומטרי ועוד). 15. בעקבות הדיון הציבורי על גודל כיתה, כמות שעות ההוראה, ועל-פי הממצאים ממחקרים קיימים "הצעת רעות" מציעה: 1. צריך לשאוף לגודל בית ספר עד כ-500 תלמידים ביסודי ועד כ-700 בתיכון. 2. גודל הכיתה ביסודי צריך לשאוף ל-28 תלמידים ובתיכון ל-32. 3. החזר שעות למערכת החינוך וכל קידום ממוצע מהיר לגודל כיתה במערכת תעשה בעיקר באמצעות תוספת שעות פרטניות וקבוצתיות עם שינוי הרכב משרת המורה. 16. "הצעת רעות" מאמצת את העיקרון של "סולם שושני" בתגמול התלמיד בחינוך הציבורי. "הצעת רעות" מכירה בפערים המשמעותיים הקיימים בין בתי-ספר באזורים שונים בארץ ולכן מאמצת את העיקרון של בניית סולם תקצוב פרוגרסיבי. לעומת רפורמות קיימות, "הצעת רעות" משנה ואף מוסיפה גורמים להרכב התקצוב בחישוב לפי תלמיד. "הצעת רעות" מחייבת שבחמשת השנים הבאות, סל ההוראה בבתי-ספר בחינוך הערבי יכללו תוספת של 15% לכל ילד מהמגזר הערבי. כמו כן, הסל לתלמיד יכלול תוספות עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים המשולבים בבית-הספר הציבורי. סולם תקציב דיפרנציאלי המוצע (עד 135% באופן תיאורטי) המרכיב משקל השכלת אב 10% השכלת אם 20% מס' אחים 10% תלמיד עולה 20% עולה מארץ מצוקה 10% הכנסה לנפש 20% מגורים בפריפריה 10% בעלי צרכים מיוחדים 20% (בעלי צרכים מיוחדים יקבלו תוספת 20% בשכל"מ). מתחנך במגזר הערבי 15% 17. "הצעת רעות" מאמצת את הצורך לתקציב כח-אדם נוסף (פסיכולוגים), הסעות וכיו"ב כפי שמפורטים בתוכנית הלאומית לחינוך וידועים במטה משרד החינוך וברשויות המקומיות. לגבי כל התוספות האלה למערכת, יש לגבש הצעה תפעולית מוסכמת. 18. "הצעת רעות" מחייבת תוספת משמעותית לסל ההוראה בבתי-הספר הציבוריים. "הצעת רעות" מחייבת וממליצה על השקעה של לפחות 12,000 ₪ בממוצע בכל שכבת גיל (מהגן ועד סוף התיכון). 19. "הצעת רעות" מחייבת את קיום הזכות הבסיסי של כל ילד בחינוך המיוחד לשילוב מלא בחינוך הציבורי. במקרה ומצבו אינו מאפשר זאת, החינוך המיוחד צריך לזכות להעדפה כלכלית שתאפשר לכל ילד לצמוח ע"פ רצונו ויכולתו. 20. "הצעת רעות" מחייבת תוכנית ליבה תוך מספר דגשים: א. על המדינה לעשות מאמץ יתר לשלב את כל המגזרים בחינוך הציבורי תוך גמישות מירבית במציאת מכנה משותף. ב. הליבה חייבת לקדם איזון בין כל תחומי הדעת. אמנם נכון הדבר להדגיש את נושא הלשון, אנגלית וחשבון בביה"ס היסודי, אך בחטיבה ובתיכון יש חשיבות מירבית לתת מקום שוויוני לכלל תחומי ההוראה והדעת ("הצעת רעות" אינה מוצאת שום בסיס מחקרי לדגש המוגזם על מקצוע המתמטיקה והעדפתו על תחומים אחרים). ג. הליבה צריכה להעדיף פיתוח מיומנויות על פני ידע מוצק כיעדים מוסכמים למערכת הציבורית. ד. יחד עם הנאמר, ראוי מאוד להגמיש את המערכת כך שיחד עם לימודי ליבה, תישאר אפשרות להוסיף תכנים ע"פ יוזמות מקומיות ואף לכלול אותם במבחני גמר. ה. ראוי לאמץ את היוזמות הקיימות במרכזיה הפדגוגית כיום להרחבת שיטות ההערכה חלופית בקרב הלומד. בד בבד, יש מקום לקדם כלי הערכה גמישים ושיתופיים להערכת הישגי בית-הספר. 21. "הצעת רעות" מאמצת את המוצע בתוכנית הלאומית לחינוך (דברת) לגבי מעמדו, הכשרתו ותפקודו של מנהל ביה"ס. "הצעת רעות" מחייבת ארגון יצוגי מוכר ועצמאי למנהלים. "הצעת רעות" מאמצת את סולם השכר, שיטות העסקה ופיטורין וכן את החובה לקדם מסלול הכשרה ייחודי למנהלי בתי-ספר. 22. "הצעת רעות" מחייבת שהדגש, גם בעת הכשרת המנהלים לתפקידם, יהיה על מודל הומניטארי-ערכי, תוך הכשרה מעשית לניהול תקין של ביה"ס כקהילה לומדת. 23. "הצעת רעות" מחייבת גמישות ביחסי עבודה בין המורה למנהל. "הצעת רעות" מאמצת את הגישה שיש לקדם שיטות במטרה להעצים את כל חברי הקהילה הלומדת, תלמיד, מורה ומנהל. יש לשמור על זכויות יסוד של כל חבר וכל מעמד ובמקביל, "הצעת רעות" מחייבת יצירת תשתית חינוכית לקבלת החלטות תקינות, לניידות של כח-אדם ע"פ התאמתו וכיו"ב. "הצעת רעות" מאמצת את המודל של התוכנית הלאומית לחינוך לגבי תהליך פיטורי מורים ,אך מוסיפה ל"הצעת רעות" את החובה שארגוני המורים יהוו מעמד ביניים מתווך ע"פ בקשת המורה, בין המנהל והפיקוח בכל נקודת מחלוקת ובמציאת עבודה חלופית ותנאי פיטורין. 24. "הצעת רעות" ממליצה שכל בית-ספר בחינוך הציבורי ימסד, מיסוד הדרגתי, "מועצה פדגוגית בית-ספרית". מועצה זו, תהיה מורכבת מנציגים מכלל קהילת ביה"ס. 25. "הצעת רעות" מאמצת את המחוייבות לטפח, בהעדפה ברורה ומחייבת, את החינוך הציבורי (מוכר רשמי) על מוסדות פרטיים, מוכרים שאינם רשמיים וכיו"ב. טיפוח החינוך הציבורי יבוא לידי ביטוי במספר אופנים, שיטת תגמול כספי, קידום ליבה לימודית היוצרת מכנה משותף לאומי, דאגה לציבורים שונים בעלי צרכים מיוחדים וכן יוזמות נוספות. "הצעת רעות" מכירה בקיומם כיום של בתי-ספר ייחודיים למיניהם (פרטי, מוכר שאינו רשמי וכיו"ב). "הצעת רעות" מאמצת את ההמלצות שבתי-ספר אלו יזכו להשתתפות פחותה מהחינוך הציבורי. יחד עם זאת, הצעה מחייבת גמישות ומאמץ רציני ע"י המדינה לקלוט בתי-ספר המעוניינים במעבר הדרגתי מהחינוך הייחודי לציבורי. 26. מערכת החינוך הציבורי מניחה שבחירת ביה"ס תעשה ע"י ההורים בשיטות שונות. בחירה זו תעשה במסגרת אישור מוגדר בהתאם למדיניות ולחלוקה של הרשות המקומית. כמו כן, אם יש בחירה יתרה בבי"ס מסוים תערך הגרלה והרשות המקומית תדאג למנגנון הולם. "הצעת רעות" מחייבת את הסכמתו של מנהל ביה"ס להרכב הכיתה שהוא בונה ומאפשרת למנהל להביע הסתייגות בפני הפיקוח על כיתות שאינן מאוזנות. 27. ברפורמות הקיימות, יש דיון על מבנה מערכת החינוך בכללותה. ארגון המורים כיום, מעדיף את שימור הקיים לגבי רשויות מקומיות, משרד החינוך וכיו"ב, לעומת דו"ח דברת השואף ליצור מנגנון חדש לגמרי. מנגנון זה מקטין את היקף הפעילות והתקציב של משרד החינוך, ממסד מועצה לאומית (ציבורית) לחינוך, ממסד מבנה חדש שנקרא מח"א (מנהל חינוך אזורי) ומעצים באופן משמעותי את ביה"ס. "הצעת רעות" ממליצה ואף מחייבת הקמת מועצה לאומית לחינוך. המלצה זו ענינה להמתין לעת עתה ליישום רעיון המח"אות עד שניתן יהיה להגיע להסכמה מערכתית בעניין זה. לאור העובדה שכיום ההסדרים בין משרד החינוך לרשויות המקומיות אינם יעילים בכל אזורי הפעולה, יש עדיין לבחון היטב את הנושא הזה. "הצעת רעות" בהחלט רואה מקום, בסופו של תהליך, לעבור למח"אות, אבל מעדיפה להדגיש כרגע את ההכרח לשפר את הקיים בין השלטון המקומי והמשרד בתחום החינוך. 28. "הצעת רעות" מניחה שהמעסיק העיקרי, בחינוך הציבורי, יהיה המדינה או הרשות המקומית. 29. "הצעת רעות" מחייבת חינוך ציבורי לכל ילדי ישראל מכל המגזרים, מגיל 3 (גן חובה) ועד גיל 18 (סיום י"ב) ומדגישה את החשיבות למתן משקל יתר מבחינה תקציבית לגיל 3 עד 8. 30. "הצעת רעות" ממליצה על קידום מערכת של מכללות קהילתיות (community colleges) שיאפשרו השלמות לתעודות סיום תיכון ויסייעו בהכנה למערכת האקדמית. 31. "הצעת רעות" ממליצה מאוד על שילוב מירבי של סטודנטים מהאוניברסיטאות ככוח הוראה מסייע בחינוך הציבורי. בתמורה, המדינה תציע מלגה לסטודנטים ללימודיהם. 32. "הצעת רעות" מכירה בחשש של המדינה, על כל מערכותיה, ובקושי לעכל וליישם רפורמה כוללת על כל מרכיביה ומורכבויותיה. "הצעת רעות" מניחה שנושאים ביצועיים ברמה לאומית (סולמות שכר, שיטות הערכה וכיו"ב) יתבצעו בשלבים, אף במשך עשור, ובאותו זמן תתממש יוזמת שינוי ויישום ברמה הבית-ספרית (תוכנית חמש-שנתית*). * (פירוט על "תוכנית חמש שנתית" לבתי-הספר המושג בסעיף זה, וכן הרחבות לגבי סעיפים נוספים, מופיעים בפרק הדיון. ד י ו ן מ ב ו א: "הצעת רעות" משקפת רצון עז להטיב עם ילדי ישראל ולהבטיח את זכותם לצמוח צמיחה מירבית ע"פ רצונם ושאיפתם. "הצעת רעות" אינה מיועדת לשפר את יכולת התחרות של בוגרי המערכת בתוך החברה הישראלית או מול חברות אחרות. "הצעת רעות" אינה מכוונת להקפצת ההישגים במבחנים בינ"ל למיניהם, מבחני מיצ"ב וכדומה להם. "הצעת רעות" מיועדת לקדם מערכת שתבטיח את שלומם ובריאותם של ילדי ישראל ושתיצור מרקם חברתי לצמיחתם ע"פ ייחודם האישי. "הצעת רעות" מניחה שביה"ס, כמוסד חברתי המיופה בכוחו ע"י המדינה, מטרתו ליצור קהילה בטוחה ובריאה שתצמח לקהילה לומדת. התפיסה הבסיסית היא שהקהילה במרכז אף יותר מזה שהילד במרכז. הקהילה, האמנות והמוסכמות שבתוכה, האמצעים שהיא נותנת ואף המחוייבות כלפיה (כלפי הקבוצה) היא המאפשרת לפרט לצמוח. יתרה מזאת, "הצעת רעות" באה להדגיש את התפיסה הקהילתית ואת המחוייבות לחינוך ערכי-הומניסטי בהעדפה ברורה על כל שיטה תועלתנית כלכלית-תפוקתית למערכת החינוך. "הצעת רעות" גורסת שהגורם המרכזי לחינוך מקדם (כולל כשמדובר בהישגים לימודיים) מושתת על מוטיבציה, ובעיקר על הרצון של הילד להיות בביה"ס, בקהילה הזאת, וברצון ללמוד ולהתפתח. כאשר הילד, המורה או המנהל מרגישים את הנימה התועלתנית של המערכת, הרי שברגע זה מאבדים אמון שבית-הספר קיים עבור הצמיחה הערכית. "הצעת רעות" מבוססת היטב על מידע, מחקרים וידע מצטבר על כך שרוב מהמשתנים המנוצלים לקדם רפורמות הינם משתנים תועלתנים-פוליטיים המנותקים מביסוס מחקרי. להלן שלוש דוגמאות: א. אין שום הוכחה ברורה שביה"ס/מערכת החינוך יוצרים פערים חברתיים ו/או מצמצמים אותם. בחברה המערבית, כמעט בכל הבדיקות, הפערים הקיימים נובעים מגורמים אחרים וספק רב אם השקעה כספית גדולה יכולה לצמצם פערים באופן משמעותי. ב. ברוב המחקרים אנשי חינוך אינם רואים בכמות שעות ההוראה ואף בגובה המשכורת כגורמים קובעים לצמצום פערים או שיפור הישגים. המורים ואף התלמידים ברוב הממצאים מדגישים נושאים של קשר אישי, העצמה וכיו"ב כמקדמי למידה. ג. אין שום הוכחה שבגרויות או מבחנים ארציים למיניהם מקדמים הישגים, הפנמת חומר וכיו"ב. על-אף שבעצם רוב המערכת יודעת אינטואיטיבית ומדעית שהדבר אינו יעיל ועדיין מקדשים באופן אובססיבי מושגים של תועלת, שקיפות, אחריות, מדדים ועוד. ובכן, "הצעת רעות" מבוססת על העיקרון כי המשתנה החשוב ביותר למדידת הצלחה הינו, הרצון של הילד לקום בבוקר ולבוא לבית-הספר. אם הדבר קיים, הרי שיש מוטיבציה ללמוד. במידה וכל זה קיים, יש להניח כי ישנו גם קשר אישי וקיימים תנאי יסוד לקיומה של קהילה. רק במצב המתואר, תהייה צמיחה וההישגים יהיו משמעותיים. אמנם דיון זה נראה בנאלי ופשטני, אך ברור שניתן לכתוב רבות על הסיבות שהמערכת אינה מאפשרת ומקדמת את התפיסה המוצגת ב"הצעת רעות". "הצעת רעות" מבוססת על העיקרון שכדאי ללכת לעם ולקדם משאל-עם בקיום תוכנית זו יחד עם תמיכה כספית (מלווה לחינוך). "הצעת רעות" מניחה שניתן לגייס עוד כסף רב לחינוך ושאסור להסתפק בטענות האוצר והממשלה שמוגבלים הם עד מאוד ביכולתם לגייס את התקציב הראוי ליישום רפורמה מקיפה. "הצעת רעות" מניחה שמורים ומנהלי בתי-הספר מוכנים לקבל מנדט ליצור קהילות לומדות ולהיטיב עם ילדי ישראל אם יתנו בהם אמון. על המדינה, בכלים הדמוקרטיים הקיימים, לתת גיבוי למערכת, באמצעות "משאל עם" ובאמצעות גיוס כח פוליטי ראוי שיציב את החינוך בסדר העדיפות הלאומי באופן מעשי. הרחבה ונימוק ההמלצות: 1-4. ישנן סיבות רבות בנוגע להתנגדויות של קבוצות שונות לרפורמות בתחום החינוך. יש חשיבות בהבנת הנוגדנים בכך שאולי "הצעת רעות" יכולה למזג, למתן ואף לתת מענה לחלק מההסתייגויות מהעבר. כל רפורמה או שינוי של הקיים, באופן טבעי וכחלק מובנה בתהליך, תעורר חששות. כל תזוזה מהקיים, דורשת איגוד כוחות, מאמץ, התנתקות מדפוסים קיימים וכיו"ב. בהצעת דברת יש הרבה רעיונות חיוביים וחלקם מופיעים ב"הצעת רעות". יחד עם זאת, שיטת הקמת הוועדה, דרך גיבוש המלצותיה, וכן הניסיון להנחית את תוצאותיה, כולם ביחד לא רק שלא נתנו מענה לחרדות וחששות שצוינו, אלא אף האיצו אותם. ארגוני המורים (הסתדרות וארגון המורים) בהצעותיהם, מדגישים את הצרכים של חבריהם המורים ובאים עם רעיונות מקדמים. מאידך, אין הם מציעים התערבות כוללנית וזאת אולי מתוך חוסר אמון ביכולת המערכת להוביל שינוי מקיף. "הצעת רעות" לוקחת בחשבון את המלצות הארגונים הפרופסיונאליים על יוזמותיהם וכן, את המלצות דברת ומנסה הן לחדש, הן לגשר ובעיקר, גם לקחת בחשבון את החששות המובנות אצל כלל הציבור בתהליך השינוי. בהתאם לכך, "הצעת רעות" בנויה על העיקרון של יוזמה שתארך לפחות עשור ליישום. ניתן לצאת לדרך באופן מיידי אבל, בשום אופן, אין להציב ולחייב פרקים מהצעה זו טרם מאמץ מירבי לעשות זאת בהסכמה. "הצעת רעות" מחייבת יציאה לדרך תוך הסכמה לאומית (משאל עם + מלווה) שתבטיח הסברה ושיתוף האזרחים, ותוך הסכמה עקרונית של הממשלה, הארגונים (ואם ניתן, גם נציגות הקהילה היהודית בתפוצות). ההסכמה הכללית תהיה על יישום במשך העשור הקרוב, עם גמישות לפריסה אף ארוכה יותר. באותו זמן, "הצעת רעות" דוחפת ליוזמה מיידית ברמת ביה"ס וברמת הרשות המקומית. באמצעות תהליך המחייב כל בי"ס לנסח ולפרסם תוכנית חמש-שנתית* למעשה החינוכי בקהילתו, תוכל המערכת להתחיל לקבל תמונה מדוייקת לגבי הקיים. ע"י התוכניות הבית-ספריות, ההורים, המורים והתלמידים יוכלו להבין טוב יותר את המציאות במוסד שלהם ולהגיע להסכמה לגבי יעדים ושיטות. במקביל, הרשות המקומית גם היא, תקבל תמונה מדוייקת יותר לגבי הקיים וע"י כך תוכל לקדם תוכנית רב-שנתית לגבי ההמשך. תהליך שכזה אינו סותר אלא, מתמזג היטב ביוזמות הרב-שנתיות הלאומיות המופיעות ב"הצעת רעות" * פירוט על דרכי ביצוע של התוכנית החמש-שנתיות ברמת ביה"ס מופיע בהמשך לגבי משאל-עם: בזמן מאבק המורים האחרון, התכנסו כמאה אלף אזרחים בכיכר רבין כדי להביע את דאגותיהם לגבי מצב החינוך בארץ. יש לראות בברכה התכנסות שכזאת מסביב לנושא החינוך. "הצעת רעות" לוקחת בחשבון את דאגת העם לנושא זה ואף יותר מכך, ההצעה מחייבת את השתתפות אזרחי המדינה במתן גיבוי ליציאה לתוכנית לצמיחה לאומית בחינוך. ההצעה מניחה שזכות האזרחים לדעת מהם יעדי המדינה בתחום החינוך (במקרה זה כפי שמופיעים בחוק החינוך הממלכתי) ואף לגבות את המדינה על מוסדותיה ליישם מטרות רב-שנתיות וגם להשתתף בהגשמתן. "הצעת רעות" ממליצה שמשאל העם ינוסח כך שאזרחי המדינה יוכלו לתמוך בעקרונות "הצעת רעות" ובתוך כך גם לתמוך ב"מלווה לחינוך", מעין מיסוי מיוחד שמטרתו לגייס מהציבור סכום ייעודי לחינוך וליישום התוכנית. את מתכונת ה"מלווה לחינוך" יש לגבש עם האוצר על בסיס שיהיה היטב "פרוגרסיבי" שיגייס מהציבור כשני מיליארד ₪. 5. ברור למדי שיישום תוכנית הכוללת צמצום מספר תלמידים בכיתה, תוספת לסל התלמיד, הכלת או משיכת בתי-ספר ייחודיים לתוך המערכת הציבורית, תוספת לשכר מורים ומנהלים ועוד, מחייב תוספת תקציב משמעותית. "הצעת רעות" מחייבת שינוי סדרי עדיפות בפועל. "הצעת רעות" גם מרחיבה את הלו"ז ליישום ההמלצות למשך עשר שנים כדי לאפשר לפרוס את ההוצאות באופן סביר. ההצעה מניחה שתקציב ליישום מירב ההמלצות יגיע לכ-12 מיליארד ₪ לפחות. על-אף שמחברי הצעה זו עמלו על תקציב מפורט, מומלץ כעת לציין ארבעה גורמי הכנסה לתקציב החינוך ולאפשר לאוצר, יחד עם גורמים רלוונטיים, לגבש את החלוקה, ובכן כיסוי תקציב החינוך יהיה על-ידי: הממשלה, הרשויות המקומיות, העם (מלווה לחינוך), יהדות התפוצות וגורמים פילנתרופיים (קרנות וכיו"ב). ראוי להדגיש ש"הצעת רעות" נזהרת מהכרעה לגבי מודל כלכלי מדוייק ליישום ההמלצות. "הצעת רעות" מניחה שביצוע תוכנית כלכלית המאפשרת יישום יעיל של ההמלצות, תלוי בעיקר ברצון הממשלה והאומה, במנוף הפוליטי-החברתי שיחייב יישום ההמלצות. המשאבים קיימים וההכרעה תיפול במישור הפוליטי-לאומי. כעת ישנה גם הצעה מעשית ליישום שניתן להצביע עליו ולהפעילו. לגבי הפדרציות היהודיות בתפוצות, "הצעת רעות" מאפשרת לקהילות בתפוצות להתחבר חיבור ישיר לעם ישראל בקהילותיו. הצעה זו ממליצה על חלוקת המדינה בדגם של פרויקט "שיקום השכונות" או המשך של "שותפות 2000", ובתנאי שכל הרשויות תשתלבנה. המשאבים של יהדות התפוצות ינותבו לשני יעדים באזורים המוגדרים שהם מחוברים אליהם. היעד הראשון והעיקרי הינו טיפול בתשתיות, והיעד השני – סיוע ביישום תוכניות לימוד הנותנות שירות חינוכי במסגרות מצומצמות (הקבצות, צרכים מיוחדים וכיו"ב). מתן הסיוע יינתן על-פי התוכניות החמש-שנתיות שגובשו בבתי-הספר וברשות המקומית. כן, תוקמנה ועדות תיאום וולונטריות בין הרשות המקומית ונציגי הפדרציות לקביעת תוכניות ופיקוח על יישומן. 6. "הצעת רעות" ממליצה על הקמה מיידית של מועצה לאומית לחינוך ואף מעדיפה שזה יתבצע באמצעות חקיקה. "הצעת רעות" מאמצת את המתווה של ועדת דברת בעניין זה כשעיקר המנדט של המועצה לקדם את הביצוע הרב-שנתי של מדיניות החינוך כפי שהוחלט עליו בהווה ולהציב יעדים ותוכניות רב-שנתיות בראיה עתידית. 7. "הצעת רעות" מברכת על יוזמות ורעיונות שיש בהם כדי להעצים את קהילת ביה"ס. יחד עם זאת, יש חשיבות רבה להעמיק בדיון על נושא זה כך שגם ה"מדינה" באמצעות משרד החינוך וגם ביה"ס, יגיעו לתיאום ציפיות לגבי הנדרש מכל גורם במערכת. העצמת ביה"ס מניחה שלא רק המנהל יזכה ליותר אוטונומיה לקבוע את המתרחש בקהילה הלומדת שלו, אלא שאת עצם התהליך הזה יעביר גם למוריו ולתלמידיו. דהיינו, מדיניות של העצמה, כדי להיות בעלת ערך, צריכה תיאום ושותפות מלאה בין כל חברי הקהילה. ברמה הבית-ספרית, זה מחייב ליווי והדרכה מכיוון שדגם מסוג זה אינו תואם את דפוסי העבודה בהרבה מוסדות חינוך. בנוסף, יש להתאים את המודל לתרבויות וזרמים על-פי תפיסות עולמם. בניית תוכנית חמש-שנתית כראוי, בהכרח תחזק את תהליך העצמה. לעומת זאת, יש סוגיה מרכזית שעליה יש לתת את הדעת והיא העסקת מורים, בניה ושליטה בתקציב (נישות של הפרטה מול ריכוזיות יתר). ברפורמה של דברת ישנה המלצה, מבוססת היטב אף רדיקאלית, שמנהל ביה"ס יהיה אוטונומי כמעט לגמרי לנהל את תקציב, להעסיק ולפטר מורים ועוד. הארגונים הפרופסיונאליים מביעים היסוס מההפרטה המוחלטת של החינוך כפי שחשים אותם בהמלצות דברת. "הצעת רעות" ממליצה על שילוב או מיזוג בין היוזמות של דברת הנותנים יותר כח למנהל בית-הספר לבין החששות של הארגונים הפרופסיונאליים. נקודה זו זוכה ליותר הרחבה בהמלצה להקים מועצה פדגוגית בית-ספרית. "הצעת רעות" אינה חושבת שהמדינה יכולה לוותר על היותה המעסיקה העיקרית של מוריה, הן ביסודי והן בתיכון. "הצעת רעות" רואה בשלטון המקומי ובמדינה כמעסיק העיקרי, גם במסגרת יישום תוכניות אלו. יחד עם זאת, אין מניעה שמידי שנה מנהל ביה"ס והמפקח על ביה"ס יחתמו על תוכנית תקציבית מותאמת ואוטונומית לכל מוסד. אין מניעה שמחוץ לענייני כח-אדם, כל מנהל בי"ס יוכל לנהל תקציב על-פי משאבים שיקבל מהמדינה לכלל יתר צרכיו (חוזים מיוחדים, קופה קטנה וכיו"ב ע"פ מתווה דברת). בנוסף לתקציב שיקבל מהמדינה, מנהל ביה"ס יהיה רשאי ליזום יוזמות (בהתאם לחוק) שיאפשרו לו לענות על צרכים ייחודיים לקהילתו. ההעצמה של ביה"ס צריכה לבוא לידי ביטוי באישור תוכניות לימוד, בקידום יוזמות, ביכולות להרכיב כיתות סבירות, בניידות של מורים ועוד. אבל, המדינה והרשויות חייבות עדיין להיות המעסיקים העיקריים של המורים והמנהלים. 8. כל ההצעות/רפורמות שנידונו עד כה מתייחסות בדרך זו או אחרת למצב התשתיות בחינוך. אין ספק שלגבי חלק מבתי-הספר, קשה יהיה לדבר על מימוש הצעות מסויימות כגון: צמצום גודל כיתה או יצירת הקבצות נוספות ללא תוספת כיתות. אין זה סביר להגדיל את שעות השהיה בביה"ס, את מספר השעות לעבודה פרטנית מבלי לייצר מקומות לכך. נוסיף גם את ההיבט של תגבור אמצעי למידה, מחשוב ההוראה וכיו"ב. ברור עד מאוד שהמצב קשה. "הצעת רעות" ממליצה על התקדמות מדורגת רב-שנתית. כן, חשוב ביותר לשלב את מנהל ביה"ס עם כלל הקהילה שלו, בהצבת היעדים ושלבי הביצוע גם בנושא השלמת התשתיות. לבסוף, יצויין שחשוב לשלב את הגורמים המממנים בתוכניות של שיפור תשתיות החינוך (כמו קהילות מהתפוצות וגורמים פילנתרופיים). ראוי להוסיף ש"הצעת רעות" מניחה שכל בי"ס יישם ללא היסוס מדיניות של "אי-השלמה" עם תשתיות שאינן עונות על תקנים של בטיחות ונגישות. 9. ברפורמות קיימות, ישנן מחלוקות בין אלו הדורשים שישה ימי לימוד לבין המסתפקים בחמישה. טיעונים רבים יש לכך ונדמה הדבר שמיותר להרחיב בנושא. "הצעת רעות" מחייבת שישה ימי לימוד ביסודי כדי, בין היתר, לתת מענה לאלה העובדים בימי ו'. נוסיף גם את החשיבות של עבודה על מיומנויות יסוד באופן רציף בגילאים אלו. נדמה שנכון למסגר את לימודי החטיבה והתיכון לחמישה ימי לימוד ולטפח את יום ו' כיום להשלמות, שיעורי בית, התנדבות ועוד. 10. "הצעת רעות" שונה מהצעות קודמות בכך ששכר המורה, יחד עם הרחבת שבוע העבודה חייב לקחת בחשבון את אובדן הגמולים שהיו מקודם ושכר משמעותי למורה המתחיל וזאת כדי לדרבן כח-אדם חדש. תוספות השכר במשך הקריירה יתבססו בעיקר על ותק ודרגת או רמת ההשתלמות שמורה עובר. ארגוני המורים, יחד עם משרד החינוך צריכים במשותף לבנות סולם השתלמויות עם רמת תגמולים 11. כפי שנכתב כבר, ארגון והסתדרות המורים יחד עם משרד החינוך חייבים לקבוע סולם תגמולים להעשרה מקצועית. לגבי עצם התוכן של ההשתלמות ו/או ההעשרה המקצועית "הצעת רעות" ממליצה על מערך השתלמויות על בסיס המקובל במערב כמוצג להלן: ב"הצעת רעות" אנו ממליצים על מערך מינימלי של השתלמויות ב-6 השנים הראשונות בהוראה. חוויות אלו יתחלקו כך שמורה יזכה להשתלמות פעמיים בתוך בית-ספרו יחד עם עמיתיו ופעמיים לפחות יזכה להרחבה והעשרה מחוץ לקהילה שבו הוא מלמד. בשנים אלו, מורה יזכה להעשרה מקצועית בתחום הדעת שהוא מלמד בתוך מוסד החינוך שלו ועם עמיתיו למקצוע ופעם אחת לפחות עם עמיתים לתחום הדעת שלו מבחוץ. כן, לפחות פעם בשש שנים יזכה להשתלמות "תהליכית" (דפוסי התנהגות, שיטות הוראה, ענייני החזקת כיתה ומשמעת, יחסי אנוש ועוד) בתוך המוסד ומסביב לסוגיות של אותו ביה"ס ופעם אחת לפחות השתלמות "תהליכית" עם עמיתים בבתי-ספר נוספים. מומלץ ששנת ההשתלמות והשבתון של המורה ינוצלו לחוויות והרחבה בתחומים נוספים, מעבר למקצוע ההוראה של המורה. "הצעת רעות" ממליצה להחזיר את מחצית מערך ההשתלמויות לתוך בית-הספר ולשלב את זה בתוכנית החמש-שנתית של המוסד ושמחצית ההשתלמויות תהיינה מחוזיות. כפי שצויין, "הצעת רעות" מניחה שבסגל האקדמי, המועצה הלאומית לחינוך שתוקם ועוד ירצו להיות שותפים בבניית תוכנית משמעותית להשתלמות ולהעשרת מורים. 12. סעיף זה מניח שבוע עבודה של 36 שעות שבועיות על פני חמישה ימים. מבנה שבוע העבודה של כל מורה חייב להיות בנוי על פי צרכי ביה"ס ועם מירב שיתוף הפעולה עם המורה. ההכרעה הסופית היא של מנהל ביה"ס. כל תפקידי ביה"ס ישולבו במסגרת היקף המשרות האלה בבתי-ספר, ללא תוספות וגמולים נוספים. "הצעת רעות" ממליצה על בניית מסלול מיוחד למעבר הדרגתי מתפקיד של סגן-מנהל למנהל. במצב שכזה, תהיה דרגה מיוחדת לסגנים המזוהים כמנהלים בפוטנציה ויוגדר גמול בהתאם. משמעות הדבר שמרחב ההתקדמות של מורה במערכת החינוך יהיה ממורה מתחיל ועד מורה ותיק הזוכה לתגמול על הוותק שלו ועל ההשתלמויות שעשה ועוד, אם יוחלט על כך, לדרגה של "מנהל פוטנציאלי". 13. באמצעות סעיף זה, הגיעה העת לקיים דיון מעמיק יותר לגבי מהותה של מערכת החינוך. על-אף שמטרות מערכת החינוך צויינו בחקיקה ונותנים מקום מכובד ביותר לחינוך לערכים, לחיזוק זהות הילד, מורשת ועוד, עדיין מערכת החינוך בארץ סובלת מהעדר דרך ברורה ובעצם רוב בתי-הספר חשים עצמם "פגועים" ממסרים כפולים, בשעה שמשרד החינוך והממסד בכלל מצהירים בעל-פה ואף כותבים במסגרת החוק כי הם מאמינים בחינוך לערכים ומעודדים אותו. בפועל, מופנה לחץ עצום על בתי-הספר להישגיות בבגרויות למשל מה שמעביר מסר לגבי קדושת התועלתנות. לאחרונה, יש תחושה של "רוח אחרת" מחדרי המרכזייה הפדגוגית ואף מהנאמר ע"י שרת החינוך. ובכל זאת, הגיע העת להכרעות קשות ברמה הפילוסופית-חינוכית, לאן פנינו? "הצעת רעות" טוענת לצורך להשריש ולהשקיע במערכת חינוך המדגישה את החינוך לערכים, את הצורך למתן כלים, לחינוך לדפוסי התנהגויות חברתיות, להעשרה ובניית הפרט באמצעות פיתוח כישורים חברתיים-קהילתיים. "הצעת רעות" מכירה במחוייבות של המערכת לילד, בהיותו ילד וע"פ צרכיו כיום בהעדפה ברורה למען היות הילד אזרח פוטנציאלי שצריך להתחרות בחברה עתידית ולתרום תפוקה מסוימת. "הצעת רעות" מחוייבת למערכת חינוך המדגישה את שלמותו הפיזית והנפשית של הילד ומחייבת את שיתופו באופן מירבי בקביעת גורלו. למען הסר ספק: "הצעת רעות" אינה מחייבת חינוך פתוח נטול סמכות והיררכיה. נהפוכו, מסגרת, תקנון, חוקים וכללים הינם כלי תקין ובריא המאפשרים חינוך. אך, "הצעת רעות" מחייבת שיתוף מירבי של כלל הקהילה במעשה החינוכי בביה"ס. "הצעת רעות" מנוגדת לשימוש בשיטות הערכה חיצוניות כאמצעי לעידוד למידה ותפוקות שכאלה. האמצעי לחיזוק ביה"ס והלומדים בו, כולל שיפור הישגים בלימודים, האמצעי המוכח הינו חיזוק המוטיבציה של הילד ללמוד. חיזוק מוטיבציה יכול להתרחש אם הילד מעוניין להיות בבי"ס שבו הוא לומד ואם הוא חש אמון בסיסי בינו לבין הסובבים אותו. "הצעת רעות" אינה מבטלת את הנחיצות של התקדמות בהישגים לימודיים. אבל כל ההצעות בתוכנית זו, מטרתן להעמיד את הקהילה הלומדת במרכז, את הפרט (הלומד) כנהנה מהמחוייבות לקהילה ובעקבות זאת ע"י שיפור גורמים שמשפיעים על תהליכים לימודיים, שיפור ההישגים. ברגע שיש טשטוש ביעדים אלה או גרוע מזה, יש הצהרה על תפוקות לימודיים (כפי שהתברר במודל של דברת) כל המערכת נסוגה לדפוסים תועלתניים שמצמצמים את הרצון להיות במערכת, מגבירים ניכור, וכפועל יוצא מכך אף מנמיכים הישגים. מועצה לאומית לחינוך, המחוייבת למטרות ארוכות טווח, יש בה אולי את היכולת לעמוד על המשמר מול גורמים וזרמים פוליטיים, מול האוצר ועוד, שיתקשו להשלים עם תפיסת העולם המוצעת כאן. 14. ראוי לציין שכבר עכשיו נשמעים, מתוך חדרי המזכירות הפדגוגית קולות זהים למומלץ בסעיף זה. "הצעת רעות" מבהירה את הצורך לחזק את ביה"ס לא רק כ"מלמד" אלא גם כ"מעריך". ככל שאחריות ההערכה תעבור לביה"ס, כך תהיה הקהילה שותפה לתהליכי ההערכה. ב"הצעת רעות" יש המלצה חד-משמעית לבטל את מבחני הבגרות. לאחר דיון בסעיף הקודם, אין צורך להאריך לגבי הנזק העצום שמתכונת הבגרויות גורמת למערכת, לקהילה הלומדת בביה"ס ולפרט. "הצעת רעות" תומכת בצורך לבצע הערכה ומכירה גם בציפייה של המוסדות האקדמיים לקבל נתון משקף של הבוגר כדי שעם המבחן הפסיכומטרי תוכל לשקול את קבלתו לאוניברסיטה. הצעה זו בנויה על כך שבכל מקצוע נלמד יש "מבחני גמר". מבחן הגמר בנוי מ"תכני ליבה" שהמדינה מחייבת, יחד עם תכנים שביה"ס מוסיף ומבקש להדגיש. ביה"ס צריך לקבל אישורים למבחני הגמר שלו ואף, לאחר בדיקת המבחנים ומתן הציון, תילקח דגימה של שאלונים כדי לשקלל הן את רמת הלמידה והן את טוהר ההערכה. תלמיד בי"ס יסיים עם תעודת שנים-עשר שנות לימוד, עם תעודה המפרטת את כל המקצועות שלמד וכן, עם ממוצע של ציונים אלה. הלימוד, ההערכה, מתן הציונים, הכל יעשה בתהליך פנימי בביה"ס. משרד החינוך יחייב ליבה בכל מקצוע ואף ברמות שונות של אותו מקצוע. הליבה הזו תהיה בעלת ערך של 60% לכל היותר וביה"ס ישלים את היתר. משרד החינוך בתיאום עם המל"ג ימליץ על "תעודת רף מינימלי" שתכלול את מקצועות הליבה והבחירה. במקביל, ביה"ס יהיה חופשי להוסיף תכנים לנלמד ולמבחנים ולהציע מקצועות ברמות שונות. כמו כן, כל תלמיד זכאי ללמוד בביה"ס ולזכות בתעודת 12 שנות לימוד, בתעודה המציינת את שלמד, את ציוניו ואת ממוצע הציונים. 15. הדילמה של משרד החינוך והאוצר ידועה ומובנת. אכן יש מתח ברור בין איזון כלכלי לבין השאיפה להגיע לכל ילד על-פי צרכיו. "הצעת רעות" מגבילה את גודל ביה"ס כדי להגביר יכולת של קהילתיות, של שליטה ושל קשר אישי יעיל. ניצול חכם של נוכחות גבוהה יותר של מורים במשך השבוע, צריך לאפשר הוצאת תלמיד בעל צרכים מיוחדים מכיתות גדולות ולעבוד איתו באופן סדיר ומקצועי. 16. באופן כללי, "הצעת רעות" מאמצת את סולם התקצוב הדיפרנציאלי המכונה "סולם שושני" עם כמה שינויים. אנו רואים בסולם זה, המופיע גם במתכונת קצת שונה בדו"ח דברת, כמאמץ פרוגרסיבי לצמצם פערים ולפחות לחזק מתן שוויון הזדמנויות. המיוחד בסולם המופיע ב"הצעת רעות" בכך שניתן להגיע ל-100% באמצעות שבעה משתנים (הראשונים בטבלה). "הצעת רעות" טוענת שיש להוסיף ל-100% עוד 20% לתלמידים משולבים עם צרכים מיוחדים. "הצעת רעות" גם מצפה שלחמשת השנים הקרובות תהיינה תוספת של 15% לסל לילד במגזר הערבי. נדמה שאין צורך לנמק את החשיבות של תוספת זו. 17. "הצעת רעות" מניחה שכל יתר השירותים הניתנים ע"י המדינה והרשות המקומית (אחיות בי"ס, פסיכולוגים וכיו"ב) יימשך. בהחלט יכול להיות שיש חשיבות לתכנן מחדש את הארגון והניצול של שירותי התמיכה האלה אך, "הצעת רעות" לא הקדישה לכך מאמץ ראוי מתוך אמונה ש"לא עליך המלאכה לגמור". 18. "הצעת רעות" דוחה בתוקף את ההצעה בתוכנית הלאומית לחינוך, בה תלמיד היסודי מקבל כ-8,910 ₪, ז'-ט' מקבל 10,574 ₪, ו-י' עד י"ב 10,669 ₪ (במונחים של שנת 2004). "הצעת רעות" ממליצה בתוקף על תוספת משאבים לסל התלמיד. אנו מציינים ממוצע של 12,000 ₪ לתלמיד. לאחר בדיקת הנתונים בדוח דברת, מאמץ שקבע לעצמו את ההכרח למצוא פתרונות בתקציב קיים ומוגדר (במונחים 2004), "הצעת רעות" ממליצה על סכום גבוה יותר באופן משמעותי. "הצעת רעות" מניחה שאף יכול להיות מצב שדווקא בגילאים הצעירים, ההשקעה בתלמיד תהיה גבוהה יותר. הממוצע כאן הינו במונחים רב-גילאים ארציים ומשאיר מקום לשיקולי דעת ע"פ גילאים ומגזרים (בהתאם לסולם הדיפרנציאלי שמוצע בסעיף 16). 19. "הצעת רעות" מחייבת יישום מעשי של חקיקה קיימת בתחום החינוך המיוחד. ישנה חקיקה מחייבת ונאורה בנושא חובת המדינה למתן הזדמנויות לחניך בחינוך המיוחד ללמוד במסגרת רגילה תוך תקצוב ראוי ומשלים (לחינוך הרגיל). "הצעת רעות" ערה לכך שהמדינה לעתים מתקשה ו/או מעכבת את היישום של נושא זה. בנוסף, המדינה מתקשה עד מאוד ביישום שינויים בתשתיות שיאפשרו לילדים עם צרכים פיזיים מיוחדים ללמוד בחינוך ציבורי על-פי בחירתם. יש לאמץ מדיניות של "אפס סובלנות" לאי-יישום שוויון הזדמנויות לבעלי צרכים מיוחדים. "הצעת רעות" אינה מעמיקה בהמלצות לגבי החינוך המיוחד של ילדים שאינם משתלבים במוסדות ציבוריים "רגילים". מן הראוי שהמדינה תגבש ותאמץ תוכנית רב-שנתית בתחום זה, עם המימון הדרוש ועם הפיקוח של המועצה הלאומית לחינוך. 20. נושא ה"ליבה" בחינוך הציבורי הינו נושא מורכב ביותר. קשה עד מאוד לטעון שהרדיפה אחר ליבה במובן של "תוכנית לימודים בסיסית ומאחדת" (core curriculum) הוכיחה את עצמה במדינות המערב. אין זה ברור אם החובה ללמוד תכנים מחייבים ברמה מסוימת נובעת מדרישות אקדמיות, מרצון לאחד את הבוגר מסביב לערכים המצויים בקונצנזוס או פשוט מכיוון שיש צורך בהצבת מדדים לבדיקה. כדי שהמדינה תדע "כביכול" איפה היא עומדת ביחס לעבר וביחס למדינות אחרות. אין זה ברור כלל אם יש הלימה בין המטרות שצוינו לבין הנעשה בפועל. יתרה מזאת, תוכנית לימודים הבנויה על ליבה מחייבת מבחינת תכנים, בהכרח יוצרת דילול ביכולת להדגיש ליבה של מיומנויות למידה והשגת רף ערכי מאחד. "הצעת רעות" כן מקבלת את ההכרח בקביעת "ליבה חינוכית" ורואה בקביעות שתעשינה בתחום זה בין הנושאים הדחופים ביותר (כיום במסגרת המזכירות הפדגוגית ובעתיד במסגרת המועצה הלאומית לחינוך אם וכאשר תתמסד). "הצעת רעות" מדגישה את הצורך לחזק את הנטיות הקיימות כיום במזכירות לתת יותר דגש להגדרת מיומנויות בנות השגה ערכים ותובנות חינוכיות וזאת גם על חשבון דגשים בהישגי לימוד. "הצעת רעות" מחייבת את המשרד להגדיר את תחומי הדעת שהיא מחייבת ובתוך תוכנית הלימודים להגדיר את הרף, בכל רמה, שאליו שואפים. "הצעת רעות" ממליצה שהליבה החינוכית תשאף לאיזון פדגוגי בין כל תחומי הדעת. דגש היתר על תחום המתמטיקה לעומת תחומי הרוח והחברה חייב להיפסק. בכך, מעמד לימודי הרוח, החברה, מסורת ישראל ועוד חייבים להיות בעלי מעמד שווה בתוכנית ליבה ואף כקריטריון ללימודי המשך. הליבה המוגדרת והמחויבת מלמעלה מוכרחה להשאיר מקום לתוספות ברמת ביה"ס, במקצועות השונים. כל מבחן וכלי הערכה, ובוודאי הציון המסכם, חייב להביא בחשבון את הליבה החיצונית-מערכתית ואת הליבה הבית-ספרית-פנימית. "הצעת רעות" ממליצה על מעבר הדרגתי, רב-שנתי כך שבסופו של דבר יהיה שוויון בין הנקבע חיצונית לבין תכנים ומיומנויות המוגדרות ע"י המורים והמנהל. "הצעת רעות" מכירה בצורך של המדינה למצוא, או לפחות לקדם, מכנה משותף בין כלל הציבור וזאת תוך שימור על התפיסה הרב-גונית, רב-תרבותית, של החברה הישראלית. לאחרונה, הליבה המחייבת בחינוך עולה לכותרות כאמצעי לבודד ואף להוציא מגזרים שונים מהחינוך הציבורי. "הצעת רעות" ממליצה לעשות כל מאמץ אפשרי לכלול את מירב האוכלוסיות בחינוך הציבורי. 21. "הצעת רעות" ממליצה לאמץ, כמעט מילה במילה, את המצוי בתוכנית הלאומית לחינוך (ועדת דברת), במתייחס להעסקת מנהלים, דרך תפקודם וכיו"ב. "הצעת רעות" מעריכה מאוד את יוזמת משרד החינוך להקים בי"ס להכשרת מנהלים ומצפה שהמועצה הלאומית לחינוך תפקח ישירות על ביה"ס להכשרת מנהלים כזרוע עיקרית ליישום מדיניות המועצה. ועדת דברת כוללת סולם שכר ותנאי עבודה ומכירה בעבודה שמנהל בי"ס אינו רק אדם הממשיך באופן טבעי ממעמד של מורה אלא, שמדובר במעמד ייחודי. "הצעת רעות" מאמצת את המעבר להעסקת מנהלים על-פי חוזה מיוחד (ותנאי המשך כפי שמופיעים בדו"ח דברת) אבל, מכיוון שטרם אומץ מודל של מח"אות (מנהלי חינוך אזוריים), ההתקשרות בחוזה מיוחד תהיה בין המנהל לבין המדינה. הסוגיות המשפטיות המבטאות את הצורך לאפשר למדינה לנייד מנהלים והשומרת על זכויות בסיסיות של מנהלים עדיין מצריכה דיון משפטי. 22. לאור רפורמות קיימות, דברת ואחרים, ולאור דיונים הנשמעים בחברה לגבי כישורם והכשרתם של מנהלים, "הצעת רעות" ראתה לנכון להדגיש, בעת חיפוש והכשרת מנהלים את המודל ההומניטארי-ערכי. בנוסף לכתוב, ממליצה להגמיש את הקריטריונים בקליטת מנהלים מחוץ למערכת כדי לא לאבד מנהיגות ערכית פוטנציאלית. ניתן להקל בקליטה ולהתנות זאת בהשלמות מחייבות בשנים הראשונות. 23. עידוד והגשמת יחסי העבודה תקינים בתוך ביה"ס הינו צורך חיוני ביותר להצלחת שינוי כלשהו. אין טעם לאמץ שיטות המעצימות את בית-הספר אם אין אפשרות לנייד את כח-האדם שבתוכו. אין טעם לטפח בי"ס כקהילה לומדת המכוונת לטובת התלמידים אם קהילת ביה"ס אינה יכולה להוציא מורים שאינם מתאימים להוראה. מאידך, העצמת ביה"ס כוללת העצמת המורה, בתפקידו ובמעמדו, ודאגת הקהילה לזכויותיו. "הצעת רעות" מאמצת את ההמלצות המופיעות בדו"ח דברת אבל מוצאת בהם חסר בכל הקשור להגנת המורה בתוך התהליך ובעיקר יכולתו לערער ולגייס תמיכה לצרכיו. "הצעת רעות" ממליצה שהארגונים עצמם יקבעו את מנגנון הערעור וההגנה על חבריו כך שכל מורה יזכה לשימוע, תתאפשר זכות ערעור וכן ייעשה מאמץ רציני למצוא מקום עבודה חלופי אם המורה מתאים לכך. במקרה ולאחר תהליך שכזה המורה אינו שלם עם ההחלטה לגביו, ההכרעה הסופית תתקיים ברמת מפקח המחוז או ראש מנהלת חינוכית לאותו איזור. הקמת "מועצה פדגוגית בית-ספרית" תסייע מאוד בגישור בסוגיות אלה (מפורט בהמשך). 24. "מועצה פדגוגית בית-ספרית" הקמת מועצה פדגוגית בית-ספרית, אם תנוהל כרגיל, יש בה לתת מענה לשאיפה לדמוקרטיזציה של ביה"ס ויצירת שותפות אחריות וערבות בין מירב חברי הקהילה. המועצה תכלול את המנהל וסגניו, המזכיר\ה הבכיר\ה של ביה"ס, נושאי תפקידים נוספים על-פי החלטת המועצה, נציגות מורים, הורים ותלמידים. מותר למועצה להחליט לצרף גם אנשי ציבור נוספים, במיוחד מהקהילה הקרובה. תפקידי המועצה יכללו: 1. מתן המלצה לתקציב ביה"ס. 2. אישרור ה"אני מאמין" ותקנון ביה"ס (כפי שהוזכרו בתוכנית החמש-שנתית). 3. גישור, בעת הצורך, לגבי שינוי בכח-אדם ומתן המלצות בנדון. בעניין זה יש חשיבות מירבית וזאת לאור הצורך ליצור יותר גמישות בהעסקה ובפיטורים של מורים מחד, ומאידך ההכרח לשמור על זכויותיהם של המורים ושל כל חברי הקהילה. מועצה פדגוגית בית-ספרית, תמנה לאחר הקמתה חמישה חברים (מנהל, סגל-מנהל, מורה, תלמיד, הורה) שיהוו מזכירות המועצה לאותה שנת לימוד. המזכירות תדאג לכינוס המועצה, הפצת סדר-היום, פרסום מסקנות וכיו"ב. בנוסף, המזכירות יכולה להחליט על הרכבים מיוחדים לדיון בסוגיות מסויימות מתוך רגישות לצנעת הפרט. דהיינו, ניתן לדון על סוגיות מורים ללא נוכחות תלמידים והורים. יש חשיבות ללמוד או לגלות רגישות בהפעלת המועצה הפדגוגית הבית-ספרית. מועצה זו יכולה לתת מענה לדאגה באשר לריכוז הכח אצל המנהל כמו גם לביזור יתר של תחומי אחריות. גוף מגשר ומאחד זה מומלץ שיוקם בהדרגה ובהנחיה. 25. המדינה משלמת מחיר כואב על כך שטרם נמצאה נוסחה הולמת לאחד, או אף לתגבר יחסי גומלין, בין כל הקהילות בישראל. השסעים בין דתיים וחילוניים, בין הציבור החרדי (וחרדי-עצמאי) לבין יתר האזרחים, בין ערבים ויהודים ועוד, כל אלה מגבירים את הפילוג והמתח. מערכת החינוך טרם מצאה נוסחה לקיום בית-ספר אחד, פלורליסטי, שיצליח לקיים בתוכו את כל המגזרים הנ"ל. מאידך, משרד החינוך כן משתדל לתת מענה ליחודיות של כל קבוצה ע"פ צרכיה. אחת מהשיטות שהמדינה אימצה כדי להגיע לרמה סבירה של אחדות, תוך שמירה על שוויון הזדמנויות וכן יישום היעדים שנקבעו בחוק החינוך הממלכתי, היא טיפוח חינוך ציבורי (ממלכתי) למירב האוכלוסייה. המדינה, באמצעות תוכנית ליבה, פיקוח על הרשמה לבתי-ספר ושיטות נוספות, מטפחת את החינוך הציבורי. יתרה מזאת, המדינה דואגת "להעניש" בתי-ספר ייחודיים שאינם עומדים בכל הקריטריונים של חינוך ציבורי בכך שנותנת לייחודיים פחות תקצוב באופן משמעותי. "הצעת רעות" ממליצה לחזק את המגמה הזו אבל בכמה הסתייגויות והצעות: א. בתי-ספר ייחודיים כיום המעוניינים לעבור למערכת הציבורית חייבים לקבל סיוע מהמדינה לביצוע מעבר מוצלח. מעבר כזה יכול להיות הדרגתי ויש להקדיש משאבים לתכנון ולביצוע מעבר מוצלח. ב. "הצעת רעות" מכירה בתרומתם הרבה של בתי-הספר הייחודיים ורואה במוכר שאינו רשמי, מוסדות שלעיתים מחדשים את המערכת ויוזמים ומכניסים רעיונות חדשים, ואף לפעמים נותנים מענה לקבוצות מסוימות כגון מחוננים, קהילה דו-לשונית ועוד. יש חשיבות שלא לאפשר לבתי-ספר ממיינים וסלקטיביים להיכנס לחינוך הציבורי. מאידך, חשוב שלא לאבד יוזמות חינוכיות. "הצעת רעות" ממליצה שמשרד החינוך יטפח מחדש את ההכרה בבתי-ספר ייחודיים ציבוריים. המערכת חייבת להציע תמריץ משמעותי לקהילה לומדת הלוקחת על עצמה אתגרים ויוזמות מיוחדות. אין זה מספיק לתת כמה אחוזים תוספת או מספר שעות נוספות לבתי-ספר המוכרים כניסיוניים או ייחודיים. לסיכום, בד-בבד עם לחץ להכניס בתי-ספר ייחודיים לתוך המערכת הממלכתית-ציבורית, משרד החינוך חייב לתקצב באופן מיוחד יוזמות חינוכיות ובתי-ספר ייחודיים (בחינוך הציבורי). 26. הניתן לקדם העצמת בי"ס, העצמת מנהל ומורים אם אין לחברים אלו שום שליטה על הרכב הכיתות? ובמקביל, איך ניתן לדבר על חינוך ציבורי ראוי בלי שההורים והילדים יוכלו לבחור היכן רוצים הם ללמוד ללא הבחנה ומיון? ברור שישנו מתח בין הצרכים האלה. יחד עם זאת, ברור שעד כה מערכת החינוך, בכל הקשור לחינוך הממלכתי-ציבורי, נותנת עדיפות לבחירת ההורים ומקטינה את יכולתו של המנהל לבנות את כיתותיו (מדובר רק בחינוך הציבורי ולא בייחודי ומוכר שאינו רשמי). בסוגיית בניית הכיתות, מדובר ביצירת איזון בין יכולות, כמות תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתה נתונה, חלוקה מגדרית ועוד. "הצעת רעות" מחייבת מתן הזדמנות למנהל בית-הספר (לאחר שהתייעץ עם צוותו) להביע בפני הפיקוח הסתייגותו בענין התלמידים שהופנו למוסד. המנהל יהיה מחויבלספק נימוק ראוי, הדיון יעסוק בשיקולים פדגוגיים ולא אישיים. הדיון חייב להתקיים לפני מתן תשובות להורים (ולפני ביצוע הגרלות אם יש הרשמת יתר). התהליך יתבצע בין מנהל ביה"ס לבין המפקח כשההחלטה הסופית תהיה בידי הפיקוח. 27. בין נקודות המחלוקת ברפורמות שהוצעו בעבר, צצה מחלוקת על עצם המבנה של מערכת החינוך. הרצון לשנות את מבנה מערכת החינוך נובע מכך שיותר מידי משאבים מבוזבזים במשרד החינוך ולא מגיעים לשטח. בנוסף, ישנה תחושה שהרבה רשויות מקומיות מתקשות לנצל כראוי את הכספים שמקבלים מהמשרד או גובים מהאזרח. כמובן, שישנם נימוקים נוספים של התייעלות והעברת סמכויות לשטח שעליהם כבר נכתב. "הצעת רעות" מכירה ביתרונות של שינוי המערכת בדומה למוצע בדו"ח דברת. כמו כן, "הצעת רעות" מכירה בחששות של ארגוני המורים בנימת ההפרטה בהעברת רוב המעשה החינוכי לבתי-הספר. "הצעת רעות" מכוונת לאיזון כך שתומכת בתהליכי העצמה של ביה"ס (מנהל, תלמידים ומורים).הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בתנאי העסקת מנהלים, יותר אפשרות לנייד מורה ועוד הרבה. "הצעת רעות" אינה ממליצה על העסקה ישירה של ביה"ס את מוריו ועדיין רואה את המדינה והרשות כמעסיקים עיקריים. יש מקום למתן יותר גמישות ואוטונומיה בניהול תקציב ביה"ס. "הצעת רעות" רואה בהקמת מנהלות חינוך אזוריות (מח"אות) כשאיפה לטווח ארוך אך מסתייגת מיישום כיוון זה בשנים הקרובות. יש קושי רב, בהרבה רשויות מקומיות בכל הקשור לתזרים וניהול תקין של משאבים (בתחום החינוך ובכלל). במצבים כאלה, עדיף שהמדינה תקדם מנגנון שיאפשר למשרד לקחת יותר (ולא פחות) אחריות. 28. דיון בסוגיה כבר נכתב בסעיפים קודמים. 29. בשנת תשס"ז, באמצעות יוזמות חקיקה מוצלחות, הובטח החלת חינוך חובה על ילדי ישראל מגיל 3 עד 18. יוזמות בתחום הפיקוח על הגנים וכן הרחבת חינוך חובה מגיל 16 עד 18 מחזקים את מעמד החינוך הציבורי. "הצעת רעות" ממליצה שהתקצוב לבתי-הספר יקח בחשבון את הידוע לכל, דהיינו גילאים צעירים הינם גילאים נגישים ביותר להנחלת ידע ומיומנויות. התמורות להתערבות חינוכית מוצלחת בגילאים צעירים רבה עד מאוד. על-פי המחקרים, גילאים 3 עד 8 גילאים הזמינים ביותר לצמיחה שתשפיע לטווח ארוך. השינויים הנחוצים אינם באים לידי ביטוי אך ורק בסל התלמיד, שעות הוראה ותוכניות לימוד. "הצעת רעות" ממליצה על חשיבה חדשה לגבי תפקיד המחנך ביסודי ומנהל ביה"ס היסודי. מעמדם של צוותי הוראה ביסודי כיום נחשב כנחות לתיכון. מוסדות להכשרת כח-אדם בהוראה חייבים למקד את התכנים לאלו המיועדים לגיל הרך והיסודי וכן יש מקום למתן תמריצים מיוחדים לכח-אדם מצטיין בגילאים הצעירים. 30. יש להניח שכמו בעבר אחוז ניכר ממסיימי 12 שנות לימוד יסיימו ללא קיום כל חובותיהם. הנחה זו לוקחת בחשבון שגם אם המערכת משתפרת מאוד ויש התקדמות בהישגים, עדיין אחוז ניכר לא יסיימו 12 שנות לימוד עם הצלחה אקדמית המאפשרת להם לימודים באוניברסיטה. "הצעת רעות" ממליצה מאוד שהמדינה תשקול מיסוד של מכללות אזוריות לצורך השלמת לימודי תיכון משולב עם הכנה ללימודים אקדמיים. כיום, תלמידים חוזרים לתיכון שסיימו בו כדי להשלים ולתקן בגרויות. חלק שנפלטו מהמערכת, חלק קטן, משלימים במסגרות אקסטרניות. "הצעת רעות" מבקשת למסד מכללות אזוריות (community colleges) שמטרתן לאפשר לכל אזרח להשלים לימודי תיכון, לקבל סיוע והכנה ללימודים אקדמיים. ניתן בהחלט לשקול מתן הכרה כמכללה אזורית למכללה קיימת ולשלב את ההצעה הזו עם צרכים נוספים. 31. ישנם מספר בתי-ספר בארץ המשכילים לנצל סטודנטים מהאוניברסיטה ככח-עזר. לפעמים מדובר ביצירת הקבצות תחת פיקוח של מורה מקצועי, לפעמים סיוע לצרכים מיוחדים לעולים ועוד. מומלץ לעשות סריקה על הנעשה בארץ בתחום כשאין מדובר רק בסטודנטים העושים סטאז' לתעודת ההוראה. מדובר במשאב אדיר. יש מקום לשקול מאמץ מיוחד של משרד החינוך במימון מלגות לסטודנטים תמורת עבודה בביה"ס (בסגנון פר"ח). 32. הדגש שכל בי"ס יבנה תוכנית חמש-שנתית. אם יש צורך בהדרכה או בליווי, יזכו לכך. ע"פ תוכניות אלה, כל רשות מקומית תוכל למפות את ביה"ס ע"פ הייחודיות שלהם וכמובן ע"פ הצרכים. כל רשות מקומית תהיה חייבת להציג למשרד החינוך תוכנית אזורית לחמשת השנים הקרובות. "הצעת רעות" מחייבת שיטה זו של העצמה ושינוי מכיוון שהיא שמה את הקהילה במרכז, גורמת לשיתוף מירבי (אם זה נעשה נכונה ובכנות) ומאפשרת ראיה רחבה ויצירתית. כל ההצעות בתוכנית הלאומית חייבות לבוא לידי ביטוי בתוכנית הבית-ספרית (בהתאם לתקציב, סל לתלמיד, צרכים מיוחדים, כמות עולים, תוכנית לימודים ועזרי הוראה, תשתיות ועוד). "הצעת רעות" מניחה שהמועצה הלאומית לחינוך, (ואף המשרד היום) יכולה להוביל מהלך שכזה. 33. "הצעת רעות" ממליצה שכל בי"ס בארץ יבנה תוכנית חמש-שנתית. התוכנית מחייבת ניסוח של: "אני מאמין בית ספרי", של תקנון בי"ס ושל אמנה בין חברי הקהילה הלומדת. מסמכים אלה יוסברו לתלמידים ולהורים ואלה אף יחתמו עליהם. הורים, תלמידים, מורים והנהלת ביה"ס יהיו שותפים בניסוח מסמכים אלה, בכתיבה ובהגדרה של תוכנית הלימודים, בהצבת מטרות קצרות וארוכות טווח, בהגדרת דרכים למדידת צמיחה וזיהוי קשיים, חלוקת תפקידים, ניצול משאבים ועוד. כן, גם יעדים בתחום הצטיידות ותשתיות יכללו בתוכנית זו. התוכנית החמש-שנתית תידון ב"מועצה הפדגוגית הבית-ספרית" ולאחר אישורה תעבור לדיון ואישור המפקח על בית-הספר. ניתן לנצל כח-אדם מקצועי התנדבותי לסייע לבתי-ספר לבנות תוכנית חמש-שנתית ואת המסמכים המכוננים של הקהילה. לא רצוי ליצור מסמך אחד נוקשה למסמך זה מעבר לציפייה שזה יכלול לפחות את הנושאים שצויינו מעלה. הצגת מסמך חמש-שנתי לבית-ספר צריך להוות תנאי העסקתו של מנהל לשנה"ל העתידית. יצירת מסמך זה יחד עם כלל גורמי ביה"ס, משקפת את רוח "הצעת רעות" על יתר הסעיפים. "הצעת רעות" מניחה שתהליך יישום המלצות אלה ברמה הלאומית יתפרס על פני עשור. בנייה והגשמה של תוכניות חמש-שנתיות בית-ספריות, תוך בניית מוסדות הקהילה הלומדת, כשלעצמם יש בהם כדי לקדם את המערכת. אם במקביל יושג קונצנזוס לאומי לתוכנית זו ויעדים רב-שנתיים מחייבים ברוח "הצעת רעות" יפורסמו ברבים, ניתן יהיה לראות פחות ניכור, יותר אושר במערכת ואפילו התקדמות ברמת ההישגים. לבסוף, ברור שכל הצעה מזמינה הסתייגויות על סעיף זה או אחר. מומלץ שמסמך זה יהיה בסיס למשא ומתן, גישור ואחדות.... הכל, ברוח של רעות