יום ו', ב’ בתשרי תשע”ח
דבר המנהל פרוייקטים מיוחדים מכון רעות רישום לתשע"ח מרחבים כיתתיים חדר מורים יצירת קשר English
 
 
אחד הדברים המאפיינים את דרכו של גיגר, היא האומץ לשאול שאלות, לבדוק את עצמו בכול פעם מחדש, להתמודד ולהתעקש על מענה הולם לחיים במציאות מורכבת. אצל אריה אין דבר העומד בפני הרצון, בהשראת תשובתו של קורצ'אק לתלמידו שטען: "זה בלתי אפשרי".

אהבה קהילה וחינוך בית ספר רעות – קהילה דתית פלורליסטית שהוקמה ומנוהלת על פי רוחו ודרכו החינוכית של דר' אריה גיגר ז"ל . ערב חג החנוכה- חנכה קהילת "רעות" את מבנה הקבע של בית הספר. אריה גיגר ז"ל , איש החזון והמעשה שהגה וייסד את בית הספר לפני 12 שנים לא זכה להיכנס בשעריו. אך דרכו וחזונו ממשיכים להתקיים, לגדול ולהתפתח . אריה גייגר, הקים את בי"ס רעות ב1999 באומץ וכנגד מכשולים רבים, כבית ספר מוביל ומעורר השראה בעשייה החינוכית הייחודית שלו. בי"ס רעות קם במטרה לבנות קהילה חינוכית השואפת לצמוח ביחד . "אשר בה פלורליזם מהווה דרך מחשבה ומעשה גם יחד ואשר בה ממומשים ערכים יהודיים בגישה אוניברסלית", לדבריו. קהילת רעות היא קהילה מגוונת המונה קשת רחבה של תלמידים ומורים דתיים, חילוניים וכול מה שביניהם. התלמידים באים מכל שכבות הציבור הישראלי, ילידי הארץ, עולים חדשים מארצות שונות ומעדות שונות. וזאת במטרה לפתח אדם בעל מצוינות ערכית ואנושית ברוח ערכי המורשת היהודית לדורותיה. אחד הדברים המאפיינים את דרכו של גיגר, היא האומץ לשאול שאלות, לבדוק את עצמו בכול פעם מחדש, להתמודד ולהתעקש על מענה הולם לחיים במציאות מורכבת. אצל אריה אין דבר העומד בפני הרצון, בהשראת תשובתו של קורצ'אק לתלמידו שטען: "זה בלתי אפשרי". תשובתו של קורצ'אק היתה, '"אז תעשה את הבלתי אפשרי". אריה לא שקט על שמריו. בכל פעם, בתעוזה רבה, דרש מעצמו ומהסובבים אותו למתוח את גבולות ההכלה והיכולת של כולנו כאנשים האמונים על מלאכת החינוך. כאשר נוכח שקיום של זרמים שונים ביהדות הוא אפשרי, ואף נעשה עם הזמן פשוט קצת יותר, החליט להרחיב את רעיונות הפלורליזם למרחבים נוספים. מדי שנה, קלט בית הספר תלמידים ומורים בעלי צרכים מיוחדים ומגוונים, בעלי מוגבלויות פיזיות, כבדי שמיעה וכבדי ראיה, בעלי שיתוק מוחין, לקויי למידה, בעלי צרכים נפשיים שונים ועוד. קהילת רעות פיתחה תפיסת עולם ותובנה עמוקה שעל ציר זמן אין לך אדם ללא צורך מיוחד. צורך מיוחד היא מציאות רלוונטית לרוב האנושות, ולכן, במעבדה האנושית שהיא תשתית הקיום שלנו, "כול קבוצה היא חלק מהותי לבניינה של קהילה כלל אנושית רחבה. משום כך, אין לבודד אותה על פי השוני של חבריה". נוכחותם של תלמידים ומורים שונים בעלי צרכים מיוחדים בבית הספר תורמת ליצירת קהילה אכפתית ורגישה לזולת, שמפתחת את ראיית האחר. זוהי המשמעות העמוקה של "ואהבת לרעך כמוך." ברעות הקהילה היא המרכז . אריה ראה בגישה ששמה את הילד במרכז "תפישה קפיטליסטית אנוכית שבאה על חשבון החינוך לערכים". תוכניות להעלאת המודעות לצרכים של בעלי מוגבלויות התפתחו בבית הספר ואף הועברו כתכנים וכהכשרה מקצועית לבתי ספר נוספים. בעקבות יאנוש קורצ'ק הבין אריה שהבסיס לחינוך הוא אהבה. "עסקתי 30 שנה בחינוך והיה נפלא", הוא אומר "למדתי הרבה, עברתי תהליכים והגעתי למסקנה הכול כך בנאלית, שהדבר שילדים הכי זקוקים לו הוא אהבה. מערכת החינוך שלנו די התרוקנה מזה - מהקשר בין מורה לתלמיד, מהקשר בין מבוגרים לצעירים. במקום זה יש ניכור ושחיקה של מורים ומנהלים. אני מסתובב בין בתי ספר ורואה אנשים טובים, כאלה שיש להם אינטואיציה טובה לחינוך, לתקשורת עם ילדים, אבל המערכת סתומה. אני גם רואה ילדים שמחפשים את הקשר הזה; אבל כמה קשה לאנשים למצוא את הדרך, ואפילו לדבר על כך שזה מה שחסר". ואכן בבית ספר רעות המילה אהבה היא מילה שלא מפחדים לבטא אותה הלכה למעשה, היחסים בין הצוות לבין התלמידים הם יחסי רעות וקירבה בין בני אדם בגובה העיניים. התלמידים שותפים להתנהלות בית הספר. כמו בבתי ספר פתוחים אחרים, התלמידים ברעות לוקחים חלק בהחלטות, משתתפים בראיונות קבלה למורים ולתלמידים, וכן אחראים בעצמם על הטקסים ועל מפעלי ההתנדבות. התלמידים מפעילים בית תמחוי לנזקקים מיום הקמת בית הספר. אריה הבחין שיש סתירה בין מעורבות הדדית וחינוך לערכים, לבין חינוך המבוסס על הישגיות. אמא שבאה לרשום את בנה לביה"ס מספרת שאריה אמר לה דברים ברוח זו: "אם, כהורים, אתם מחפשים בי"ס הישגי, ששם דגש על ציונים גבוהים בבגרויות, שיתחרו עם ציוניהם של בתי-ספר אחרים, אז אולי לא זה המקום... לא, חלילה, שלא לומדים לבגרות, כאן...יש מקצועות לימוד, ויש לימודים, וציונים וגם תלמידים מצטיינים. אך לא זה העיקר. תלמיד כאן לא נדרש להיות כוכב מבחנים על מנת להצליח. כאן לא שוקלים רק הישגים, אלא מעודדים ומעריכים השקעה ומאמץ. ברעות לא מודדים ציציות ולא בודקים מי תואם מודל דתי כזה או אחר. אם תלמיד –או תלמידה מעוניינים לבוא במגע-ישיר עם יהדותם, להפוך בה ולבדוק היכן הם מחוברים או מתחברים אליה, כאן יש להם מקום." אריה גייגר הלך לעולמו לפני שנתיים. את דרכו ממשיכה להוביל אביטל לוי- כ"ץ, בדרכה הצנועה, במסירות, בנאמנות לחזון הגדול ביחד עם צוות מקצועי ומסור המאמין שאפשר לגדל דור אכפתי אוהב אדם, ורגיש לזולת באשר הוא, מתוך תקווה ונחישות להוביל שינוי אמיתי בחברה הישראלית. הדואג לשנה- זורע חיטה, הדואג לשנים- נוטע עצים, הדואג לדורות- מחנך אנשים. זו תפישת עולמו של אריה, וקיומה ברעות שריר אמיתי וקיים. יהי זכרו ברוך.